בדרך לאבל טסמן.

היומיים האחרונים גשומים וסגריריים. אך כיוון שגם הם הוקדשו לנסיעות בעיקר, זה פחות נורא.
יום שני:
אנחנו נוסעים מוואנגנוי לוולינגטון שזו עיר הבירה של ניו זילנד. בדרך אנחנו עוברים בעיירה קטנה בשם בולס (Bulls) זו אינה עיירה תיירותית במיוחד אבל מצא חן בעיננו חוש ההומור העצמי שלה. כמעט כל חנות או בניין מוסדי משלב את שם העיירה בשמו. בית החולים? Cure-A-Bull. הסיפריה? Read-A-Bull. משטרה? Const-A-Bull. אפילו מקדונלד זה Consume-A-Bull. הנה מקבץ חלקי:

Laugh-A-Bull!!!

עוד דבר משעשע כאן זה ספסלי הרחוב. הם ניידים! אם לא נוח לך בשמש אפשר להעביר אותם לצל, רק לזכור להחזיר אותם למקומם בסוף.

קחו אותי!!

משם המשכנו לוולינגטון כשכל הדרך הנוף ירוק עשב מנוקד לבן כבשים. מזג האויר הגשום הגיע איתנו עד לוולינגטון. בהפוגה שהיתה יצאנו להסתובב במרכז העיר. לא מצאנו שם משהו יוצא דופן.

מלחמת העולמות או המצלמות?

רקפת סגולה בין פרחים סגולים.

פסל מיים קינטי במדרחוב.

במדרחוב פגשנו להטוטן קנדי. היחוד שלו זה לעשות ג’וגלינג עם דברים כבדים כמו פטיש 5 קילו וכדורי באולינג. באיזהשהו שלב נפל לו מהיד כדור באולינג, אני ציפיתי שזה ינפץ את אריחי המדרכה, אולם זה קיפץ כמו כדורסל. חשוד מאוד…

לפיד על האף: זהירות על השפם

ליהטוט כדורי באולינג. או שלא?

יום שלישי:
אנו קמים מוקדם בבוקר כדי לתפוס את המעבורת שתעביר אותנו לאי הדרומי. עשרות המכוניות כולל שלנו מוטענות על המעבורת ביעילות של מכונה משומנת. פנים המעבורת משופע במקומות ישיבה נוחים חנויות וקפיטריות. מזג האוויר עדיין גשום מאוד והפעם לצערינו כי הכניסה לאי הדרומי היא דרך מפרץ משופע במפרצוני משנה וביום בהיר זה נראה נפלא.

מחכים לעלות

עוזבים את האי הצפוני

לו רק היתה שמש…

המעבורת עוגנת בעיירה קטנה בשם פיקטון, וללא עיכובים מיותרים אנו יוצאים לכיוון העיירה מותואקה ששם יהיה הבסיס שלנו לטרק הרב יומי הראשון שלנו: אבל טסמן. בדרך סוף סוף אחרי 3 ימים יוצאת השמש ואנחנו עוצרים לצילום פנורמי קטן.

הקיץ חזר!

במותואקה אנחנו מגיעים לאכסניה שלנו Eden’s Edge Lodge. כשמה כן היא: פינת חמד מקסימה שנבנתה ומנוהלת ע”י זוג מקומיים. במקור זה היה מטע תפוחים והם במו ידיהם הפכו את זה לגן עדן קטן. (או לפחות לקצה שלו).

תמונת הכותרת נלקחה מהגינה שלהם. בעלת המקום – ליז – נחמדה מאוד ונותנת לנו טיפים איפה כדאי לבקר באי הדרומי. מסתבר אף שהיא ביקרה בחיפה יחד עם בן זוגה לפני כמה שנים.

הכניסה לחדר.

ה”מזח”

אגב, זו הפעם הראשונה שאנחנו ישנים בחדר משותף (לא מצאנו שום חדר פנוי בכל האיזור חודשיים לפני!) בחדר אנחנו פוגשים את ברנרד, הוא בדיוק סיים את הטרק שאנחנו מתחילים ושמח לתת לנו טיפים למסע.