אָבֶּל טסמן – בין חוף לנוף

היום סיימנו את הטרק הרב יומי הראשון שלנו – אבל טסמן (Abel Tasman). אבל טסמן זו שמורת טבע לאורך החופים הצפון מערביים של האי הצפוני. רצועת החוף הזו, למרות היותה על האוקינוס, מתברכת בחופים צלולים ורגועים עקב הסתרה טיבעית. זה גם פחות או יותר החוף היחיד שבו ניתן לחתור בקיאקים בבטחה ואכן יש רבים שעושים את ה”טרק” בקיאקים במקום ברגל.

כיוון שזהו טרק רב יומי צריך לסחוב הרבה יותר דברים על הגב. אנחנו משתדלים לסחוב כמה שפחות אבל עדיין התיקים שוקלים קצת יותר מ10 קילו. בין הדברים הנוספים שצריך לסחוב יחסית לטיול יומי: שקי שינה, גזיה ובלון גז, פנסים, שכמיית גשם שמכסה גם את התיק, מטהר מיים, טואלטיקה, בגדים ללילה, וכמובן אוכל ל3 ימים.

יום לפני הטרק, הכנות אחרונות וסיור בעיירה מותואקה. דבר ראשון אנחנו נגשים למשרדי Aquataxi המונית שתיקח אותנו לתחילת המסלול. אנחנו מוודאים זמנים ונקודת איסוף. על חוף הים אנחנו רואים מספר רב של סירות מנוע ומפרש “נחות” מוטות על החול. במקום כמו ניו זילנד בו ההפרש בין גובה המיים בגאות ושפל הוא 5 מטר. זה הפטנט: בגאות צפים על מיים, בשפל נחים על החוף.

מחכים לגאות

(לימאים ביננו שתוהים איך סירת מפרש נחה על חול בלי להתהפך: הקיל בסירות האלה יכל להכנס פנימה והסירה אז נחה על גחונה) אחר כך חוזרים למרכז מותואקה לקניות וקצת שוטטות.

גינת וורדים במותואקה

גן יפאני במותואקה

יום הטרק הראשון: אנחנו משאירים את הרכב באכסנית עדן ומפקידים תיק עם החפצים היותר יקרים בידיה האמונות של ליז בעלת המקום. הסעה של Aquataxi אוספת אותנו מהאכסניה למשרדיהם. המשרדים נמצאים קרוב לכניסה לפרק הלאומי אבל טסמן ולתחילת המסלול. רוב המטיילים מתחילים ללכת מנקודה זו לאורך המסלול והחוף ובסוף המסלול מונית מיים אוספת אותם חזרה. אנחנו החלטנו לעשות את זה הפוך: לקחת מונית מיים לקצה המסלול ומשם לחזור ברגל. המסלול המלא הוא בן 5 ימים, אנחנו החלטנו לקצר ל3, כי סה”כ הנוף דומה. עקב השיפוע הנמוך של החוף, קו המים בשפל מתרחק למעלה ממאה מטרים יחסית לגאות ולכן לא פרקטי להקים שם מזח. במקום זאת, טרקטור מביא את הסירה לפתח משרדי החברה, שם אנחנו כבר עולים על הסירה ואז הטרקטור לוקח אותנו עד לשפת המיים שם הסירה משוחררת ויוצאים לדרך.

מונית אמפיבית…

שמחנו לגלות שהמונית לא רק לוקחת אותנו ליעד אלא גם עושה סיור מודרך בכמה נקודות עניין בדרך.

הסלע החצוי

אי המקלט של אריות הים

כשמגיעים ליעד – חוף אוורואה (Awaroa) שוב, אין מזח. הסירה מתקרבת כמה שיותר לחוף ואז חולצים נעליים, נכנסים למיים והולכים לחוף.

אנחנו מוצאים ספסל ומחכים עד שהרגליים יבשות כדי למנוע שלפוחיות, אז נועלים נעליים ומתחילים (לא לפני שמצלמים פנורמה מתבקשת).

היעד הראשון בָּרְק ביי (Bark Bay) שם הבקתה הראשונה בה נלון. מזג האוויר פאנטסטי, שמיים בהירים ושמש. המסלול רחב אך עובר בג’ונגל מחופה כך שרוב הדרך מוצלת. יש לנו כ9 ק”מ לעבור ביום הראשון.

כבר בהתחלה מרגישים את ההבדל בין לסחוב תיק קטן לבין תרמיל עמוס. ההליכה משמעותית יותר מאומצת ומרגישים יותר את הכתפיים והירכיים, אולם אחרי זמן מה מתרגלים וממשיכים ללכת, והפיצוי לכך במראות הפאנטסטיים לא מאחר לבוא. על המשך המסלול אין הרבה מה לכתוב, רק לתת לתמונות לדבר.

אחרי כמעט שעה של טיפוס בג’ונגל מחופה, זה מה שצץ

חלק מהמסלולים תלויים במצב הגאות. ניתן לעבור אותם רק בשפל, אחרת או שמחכים או, אם יש, ניתן לעשות מסלול עוקף. את הגשר הבא בנו כדי למנוע את התלות בשפל.

אין לי מושג מה צילמנו פה אבל הצבעים יפים

ג’ונגל של שרכים

אחד מאינספור הנחלים הזורמים לים

עוד מאמץ קטן

אנחנו מגיעים לברק ביי בסביבות 3. בברק ביי יש את הבקתה בה אנו לנים באותו לילה. בניו זילנד כל הטרקים השייכים למשרד לשימור הסביבה הם חופשיים לכולם אולם על לינה בבקתות צריך לשלם. מספר המקומות מצומצם וצריך להזמין זמן רב מראש על מנת להבטיח מקום. הבקתות פשוטות ומספקות דרגשים ומזרונים בלבד. בנוסף יש חדר מרכזי עם מעין מטבחון, שולחנות ותנור הסקה לחורף, שם מכינים ארוחות. שם גם מקום טוב להחליף חוויות וטיפים עם מטיילים אחרים.

נשארו רק מקומות למעלה….

זה הזמן לכוס תה וקרקרים, למנוחה ולקריאת ספר ולשזוף את העיניים בחוף הנפלא.

ברק ביי

יום שני של הטרק: אנחנו מתעוררים עם אור ראשון. שותים תה ואוכלים פתית עם ריבה ויוצאים לצילומי בוקר.

המרחק ליעד הבא: כ8.5 ק”מ בשפל שאפשר לקצר דרך החוף או כ12 ק”מ בדרך העוקפת גאות. אנחנו בוחרים בדרך הארוכה יותר כי משם יש עוד מסלול קצר למקום שנקרא בריכת קליאופטרה.

מסלול עוקף גאות

בתחילת הדרך השרירים תפוסים אולם עד מהרה המצב משתפר ואנחנו תופסים קצב. הנוף כרגיל נע מג’ונגלים סבוכים לחופים צלולים וזהובים. כבר למדנו מהיום הקודם שבכל מקום שיש ספסל על השביל – זה הזמן לשלוף מצלמה.

קיאקים בברק ביי של חותרים שלנים כאן בלילה

מתחילים לטפס ולוקחים צילום אחרון של ברק ביי מלמעלה

שוב ג’ונגל

שוב חוף

גשר תלוי באורך 45 מטר מאפשר לנו לחצות עוד נחל רחב

הסוף הוא מעבר לרצועת החול הזו. אבל אנחנו כאמור מאריכים בעוד כ4 ק”מ

בדרך אנו פוגשים בשיירה של גוזלים מבולבלים שלא מוצאים את דרכם. הם רצים אנה ואנה נתקלים לנו ברגליים ונופלים אחורה.

איפה אמא???

לבריכת קליאופטרה זה תוספת הליכה של עוד כק”מ אחד. אבל המסלול שטוח וקל.

בריכת קלאופטרה

היה שווה

עוד נחל בדרך לאנקורג’ – היעד הבא

חוף אנקורג’ מלמעלה

הגענו!

הבקתה באנקורג’ חדישה יותר ומטופחת. הגענו יחסית מוקדם ותפסנו מקומות נוחים. אנחנו מנצלים את השמש הבהירה לטעינה סולארית של המכשירים כשאב הבית (באנקורג’ יש אחד קבוע) אומר לנו שיש בפנים שקעי טעינה ואף ווי-פיי(!). “קוראים לי פיל” אומר אב הבית בעברית ומפגין בקיאות במשפטים נוספים שלמד ממטיילים. זה הזמן לנוח ולהנות מהשמש החמימה.

ה”ביקתה” – אב הבית מכנה אותה: “כילאי וטירתי”

הנוף מחדר האוכל נראה כמו תמונת קיר

יום אחרון לטרק: קמים מוקדם שוב, ומתארגנים לצאת. בחדר האוכל שוכבת מכורבלת תיירת שהיתה באתר האוהלים וקפאה מקור. כיוון שכבר קמנו, פינינו את המיטות והיא קיבלה בשמחה את הצעתינו לעבור לשם. אנחנו מכינים תה ומציעים גם לזוג צ’יליאנים שהכרנו שעושים את המסלול בקייאקים.

צילום אחרון של החוף ויוצאים לדרך

יוצאים לדרך חזרה למראו. לפנינו היום כ12 וחצי ק”מ וההרגשה בבוקר מבחינת כושר היא לא רעה.

טורנט ביי – אחד החופים בדרך

לקראת האמצע אנחנו מתחילים להתקשות בהליכה. זה לא עייפות שרירים אלא יותר כאבים שהצטברו כנראה ביומיים האחרונים. לי כואבים הכתפיים והירכיים במקום שהתיק מעמיס. לרקפת כנראה התנפח גיד ברגל ואנחנו מאיטים את קצב ההליכה. אנחנו מוצאים מסלולון לחוף שנקרא סטילוול ביי ויורדים לשם לשרותים ומנוחה קלה.

אין ברירה חוזרים למסלול וממשיכים במאמץ. בדרך מצלמים מלמעלה טיילי קיאקים.

המשך המסלול דומה לימים הקודמים, והיופי זה מה שמחזיק אותנו עם כל הכאבים המציקים. ואז המסלול נגמר. אנחנו עוברים מעל גשר, המיים בשפל ואנחנו רואים על החול המון אבנים מסודרות בכיתובים שונים שמטיילים אחרים השאירו. מעניין.

הגענו! ואפילו עדיין מחייכים!

זהו, סיימנו! למרות החלק האחרון שהאטנו מאוד הגענו יחסית מוקדם בשעה אחת למראו כשהאוטובוס שלנו בחמש. פרקנו את התיקים, הלכנו לבית הקפה המקומי והזמנו מאפה ירקות מוקפצים על בצק עלים שהיה טעים להפליא (ואולי אחרי שלשה ימים של קרקרים כל דבר היה מרגיש כך?) נמנמנו קצת עד 5, עלינו לאוטובוס וחזרנו לאכסניה. היה נפלא אבל היינו גם מאושרים לחזור לאכסניה שלנו בקצה גן העדן ולהשתרע על המיטה המפנקת…