המסע לקווינסטאון

שלושת הימים האחרונים הוקדשו למסע לקווינסטאון. אנחנו אומרים “מסע” כי 1000 ק”מ בכבישים ניו זילנדים אינם עניין של מה בכך. רוב היום הוקדש לנסיעות אולם השתדלנו לעצור במקומות עניין שתכננו מראש.
יום ראשון: בעצב רב אנו עוזבים את אכסניית קצה גן העדן שלנו. עם ליז בעלת הבית יצא לנו לשוחח לא מעט וללמוד דברים חשובים על ניו זילנד. נראה לנו גם שהתחבבנו עליה במיוחד, לפני שיצאנו היא דאגה לצייד אותנו בכמות נאה של תפוחים מיובשים תוצרת ידה כדי שיהיה לנו מה לנשנש בטרק הבא. נפרדנו ממנה בהתרגשות ובחיבוקים.

ביציאה מקצה גן העדן

תחנה ראשונה, בעצת ליז, היא שוק יום ראשון של מותואקה. ואחרי כמה “שווקי יום” מאכזבים, מותואקה הפתיעה לטובה. היה שם מגוון מכובד של תוצרת חקלאית מקומית וגם עבודות יד מעניינות. בדוכן מאפיית המחמצת קנינו לחם טרי ועוד כמה מאפים לדרך. גם תותים ודובדבנים טובים מצאנו. בדוכן אחר מעניין, מכר זקן סיני ירקות גינה שונים וגם יצירות אוריגאמי מעשה ידיו. אחד הדגמים שם היה העוף הלאומי הניו זילנדי: הקיווי. מסתבר שהדגם הזה הוא הוא פרי המצאתו שלו, ואף הציע בשמחה ללמד את רקפת איך עושים אותו. למרות זמננו הדחוק, זה בהחלט הצדיק שיעור אוריגאמי אצל מר צ’ן!

סוף סוף לחם נורמאלי!

שיעור אוריגמי אצל מר צ’ן

תחנת הביניים הבאה היא אגמי נלסון. זה מקום שבהחלט אפשר להעביר בו יום שלם אך מפאת קוצר הזמן עצרנו רק להפסקה קצרה על אגם רוטואיטי.

מראה ניו זילנדי אופייני לכל המקומות בהם היינו

אגם רוטואיטי (אחד מאגמי נלסון)

ברווזונים מאמצים אמא חדשה

נוף טיפוסי לאיזור

משם ללא שהיות אנחנו ממשיכים לפונקאיקי שם נשהה את הלילה. בדרך אנחנו נתקלים בשלט שתחנת הדלק הבאה היא רק בעוד 90 ק”מ. שלט קצת תמוה, כי גם תחנת הדלק האחרונה שראינו היתה מרחק דומה אחורה כך שהרבה ברירות זה לא משאיר. אנחנו מוצאים את השלט המפנה למלון ומופתעים לגלות שם רחובון ללא מוצא שבקצהו צריף מט לנפול. בסוף מצאנו בצד הרחוב שביל עפר שהוביל אותנו למוטל שהיה לא רע בכלל. כבר 7 בערב אולם היום הניו זילנדי הארוך מאפשר לנו לעשות עוד באותו היום טיול רגלי לסלעי ה”פאנקייק” בהם העיירה הזו מתאפיינת. מזג האוויר סגרירי קצת, והים זועף. שונה מהותית מהים הרגוע באבל טסמן. בשלב מסויים אף מתחיל לרדת גשם.

הים המערבי. דרמטי, כדברי ליז

סלעי המכונים על שם ערמות הפאנקייק שהם מזכירים

אותו דבר בזום-אין

יום שני: ביום הזה אנחנו נוסעים מפונקאיקי לפוקס גלשייר (Fox glacier) אנחנו קמים ליום סגרירי וגשום במיוחד. התכנון הוא לעצור בסלעי מוטוקיאקיא (סלעי חוף מרשימים), ב”גלו וורם דל” שם ניתן לראות תולעים זוהרות בחושך, ובקרחון פרנץ ג’וזף. מזג האוויר האומלל אינו מאפשר לנו את הסלעים ואת הקרחון, ואור היום היה חזק מידי בשביל התולעים הזוהרות. בכל זאת היום לא בוזבז לחלוטין, עצרנו בעיר יחסית גדולה (היחידה באיזור – זו עם תחנת הדלק של ה90 ק”מ) בשביל לקנות תחבושת לרגל של רקפת (שאריות מטרק אבל תסמן) וגם אספנו זוג תיירים טרמפ מהם קיבלנו טיפים נוספים.

תולעים אין, תיירים טרמפיסטים יש.

פרנץ ג’וזף. קרחון אין, אז צילמנו את ה”תרנגולת” – ריכבנו הנאמן

במלון גילינו שהם מגישים “פבלובה” – הקינוח הלאומי של הקיווים, אז החלטנו לנסות. לא רע. אח”כ מצאנו 200 מטר מהמלון מסלול רגלי בסבך ג’ונגלי, שבחשכה רואים בו את התולעים הזוהרות. החשיכה היא רק ב10 בלילה, וללכת בחושך בג’ונגל קצת מפחיד, אבל עשינו את זה ואכן זכינו לראות את התולעים הזוהרות כמו לדים שמקשטים את עצי חג המולד. חבל רק שבתמונות לא יוצא כלום.

לפחות השלט יצא….

יום שלישי: שוב קמים לבוקר גשום. היום יש לנו לגמוא את המרחק הגדול ביותר – כ400 ק”מ עד קווינסטאון. אנחנו מחליטים למרות הגשם ללכת לראות את קרחון פוקס, שזה מקביל לקרחון פרנץ ג’וזף אותו תכננו לראות אתמול. לפני כן אנחנו עוברים שוב במסלול הג’ונגל לראות איך הוא נראה ביום.

ג’ונגל ביום

תופעת הקרחון באיזור היא תופעה מעניינת בה העננות הנמוכה שמגיעה מהים קופאת בחלקים העליונים של ההר והקרח שנוצר גולש במורד הואדי. כך נוצרת אנומליה שמופיע קרח בגובה פני הים לא רחוק מהחוף.
לשמחתינו כשהגענו לחניה ממנה מתחיל המסלול לקרחון, נפסק קצת הגשם ואף השמש בצבצה החוצה. כך שבסופו של דבר יצא לנו לראות את הקרחון במזג אוויר טוב יחסית. כשחזרנו לחנייה שוב חזר הגשם. היום אלת המזל לצידנו.

קרחון פוקס. המערה נוצרת מהתמוססות המיים בקצהו

היי פייב

צבעים בשכבות

היעדים הבאים הם, לפי המלצת ליז שוב, מסלולים קצרים יחסית שנמצאים במקטע הדרך מדרום לעיירה בשם האסט. לאורך כ30 ק”מ של נהר הנתון בין הרים שגובהם כ2000 מטר מפוזרים מסלולים לפינות חמד כמו שרק ניו זילנד יודעת לספק. מפאת קוצר הזמן הסתפקנו רק בחלק קטן מהנקודות האלו ושוב ניתן לתמונות לדבר.

Knights point

Thunder creek falls

טעות במסלול שעלתה לנו ברגליים קפואות

Fantail falls – זה המקום הנכון

בדרך לבריכות הכחולות

הבריכות הכחולות

מזווית אחרת

לאחר כ200 ק”מ נוספים הגענו לקווינסטאון. בדרך עברנו בעיירה וואנקה שדורשת מספר ימים משל עצמה ולכן אנחנו מתכננים לחזור אליה בהמשך. בקווינסטאון התמקמנו במלון ויצאנו למרכז העיר לארוחת ערב. כמות האנשים המבלים הפתיעה אותנו לעומת המקומות היחסית ריקים שראינו לפני כן. קצת מזכיר את אילת רק בלי מלונות גדולים. גם המחירים בהתאם. פלוס הפקטור הניו זילנדי.

חוף קווינסטאון

לייד הגלידה

בעצם קצת יותר אסתטי מאילת