דונדין – אואמרו

אנחנו עוזבים את אוואקה בדרך לדונדין. קספר החתול ששמר כל הלילה על מפתן חדרנו מסרב להפרד.

עוד ליטוף אחד וזהו

לא סימנו נקודות עניין עד דונדין, אבל בדרך עשינו עצירה בעיירה באלקלותה שם רקפת צלמה את הגשר בן 6 הקשתות ואילו שי הלך לבדוק את גן המשחקים.

גשר באלקלותה – אלוהים ישמור את הקיווים ושמות הערים שלהם

תמיד רציתי לדעת איך מרגיש אוגר

הגענו לדונדין בסביבות 11 בבוקר – מספיק בזמן לתפוס את שוק האיכרים של יום שבת. שם סוף סוף מצאנו דובדבנים מעולים וגם התנסינו בהמבורגר טבעוני טעים להפליא (אולי בגלל שהוא לא התימר לחקות בשר בכלל).

שוק האיכרים של דונדין בתחנת הרכבת

המבוגר טבעוני – מומלץ!

דונדין היא עיר גדולה מאוד (שניה בגודלה באי הדרומי) ומתהדרת בארכיטקטורה ויקטורינית שובת עין. התכנון היה להסתובב ברחובות ולצפות במבנים המרשימים, אבל היה קר מאוד ומעונן אז המשכנו למלון.

יש הרבה ציורי קיר כאלה בדונדין, חבל שהיה קר מכדי להסתובב בניהם

האכסניה שלנו נקראת הוגוורטס, ולא בכדי, היא אכן מזכירה את בית הספר לקוסמים מהארי פוטר. לרווחתנו נאמר לנו כי לרוב המדרגות לא משנות את מיקומן…

הכניסה להוגוורטס

חוקי הבית

הרכב של דמבלדור…

כיוון שהיה קר החלטנו לנסות לבקר במפעל השוקולד קאדבורי – אחת הנקודות שתכננו. אבל הפקידה באכסניה אמרה שזה לא מומלץ גם כי כבר לא נכנסים לאולמות הייצור וגם כי בסוף שבוע הביקור מקוצר. במקום זאת הלכנו למוזאון אוטאגו אחרי כן לאכול וחזרנו לאכסניה.

“ברוכים הבאים” למוזאון אוטגו

למחרת מזג האוויר הוחמר ולקור נוסף גשם בלתי פוסק. כל תכנונינו להסתובב בעיר ירדו לטמיון. למרות זאת יצאנו ברכב כדי לבקר ברחוב התלול בעולם הנמצא בדונדין. בחלקו העליון מגיע רחוב בולדווין לשיפוע מרשים של 35%.

כאן באמת הרצפה עקומה

אח”כ נסענו לחצי האי הצמוד לעיר כדי לחזות אולי בקצת חיות טבע. בניו זילנד כפי שכבר הסתבר לנו, גם טבע רואים רק בכסף והחלטנו ש150 שקל בשביל לראות ציפורים זה קצת מוגזם. הסתפקנו בלראות אותם מרחוק וגם לתפוס כמה כלבי ים על החוף. בחזרה הכבישים המפותלים וטבולי הערפל האיטו אותנו וכך חיסלנו עוד חצי יום. לו רק היתה ראות, חצי האי ההררי הזה היה יכל להראות נפלא.

כלבי ים בקצה חצי האי אוטגו. להם הגשם לא מפריע

את היום הגשום הזה חתמנו בסרט “מאחורי המספרים”. מסתבר שמה שראינו זו היתה הקרנת טרום בכורה והכרטיסים שקנינו נקראים כרטיסי פרימיום – זה אומר שלפני הסרט עברו בין הכיסאות וחילקו דונאטס. אגב, סרט מומלץ.
למחרת יצאנו לכיוון אואמרו – העיר הבאה.

לפחות לצלם מבנה אחד דרך החלון: תחנת הרכבת של דונדין

בדרך עצרנו במקום שנקרא סלעי מוארקי (Moeraki Boulders). זוהי תופעת טבע מעניינת ונדירה שבה נוצרים גושי סלע גדולים בצורת כדור כמעט מושלם. בשעת שפל הם נחשפים על החוף. לשמחתנו סוף סוף נפסק הגשם והשמש יצאה מהעננים.

כל כדור סלע כאן בקוטר של בין מטר ל2.5 מטר – ראו תמונת כותרת

ברקע רואים איך הרוח (של כמאה קמ”ש) מעיפה את קצף הגלים אחורה

בסביבות אחת הגענו לאואמרו. הפעם מצאנו מקום לינה ב”הולידי פארק”. ברחבי ניו זילנד יש מאות אתרי קמפינג הנקראים הולידי פארק. אלה אתרים שנועדו בעיקר לקראוונים ואוהלים אבל לרוב יש בהם גם חדרי לינה בדומה למוטלים. הולידי פארקים בד”כ כלל גם מצויידים באטרקציות ואנחנו מייד ניצלנו את כרית הקפיצות ואת המיני גולף.

3 שניות של חוסר משקל

את המסלול הזה הצלחתי במכה אחת. מיני גולף!

מההולידי פארק הולכים למרכז העיר דרך הגינות הציבוריות של אואמרו. זהו פארק עירוני מטופח ביותר ונראה כאילו יצא מהאגדות. אנחנו מנצלים את היום היפה כדי לחקור את הגן ואז להסתובב קצת בעיירה הכה נחמדה הזו.

הגנים הציבוריים של אואמרו

ואם כבר ארץ הפלאות, אז הנה הארנב

גם הפרחים משקיעים במראה

אנשים מסתובבים עם אופניים כאלה באואמרו

עצים מפוסלים ליד הנמל

נמל אואמרו. עד לפני שנים ספורות היה נמל דיג בלבד

אין לנו מושג מה מוכרים כאן, אבל זו כנראה אטרקציה נחשבת

למחרת בבוקר אנחנו הולכים לבקר במפעל הגבינה המקומי. בניגוד לקאדבורי שבדונדין, במפעל הגבינה וייטסטון ניתן לצפות בתהליך הכנת הגבינה המרתק. ושם זה אפילו בחינם. לוח שעות מדוייק מראה באיזה מיכל מגבנים איזו גבינה בדיוק ואנחנו שהינו שם שעה ארוכה כדי לא להחמיץ שום שלב.

מפעל הגבינה. חבל שאסור לצלם בפנים

השמש האביבית ממשיכה לחייך ואנחנו מנצלים את זה שוב להסתובב במקום ולעלות לתצפית הגבוהה על העיירה.

תרגום גוגל בחנות מזכרות

שמיים כאלה זה מצרך נדיר

אטרקציה נוספת פה היא מושבת הפינגווינים הכחולים, אבל גם היא גודרה וצריך לשלם בין 100 ל150 שקל לצפות בהם. בעזרת גוגל הסתבר לנו שיש נקודה נוספת ממנה אפשר לצפות בהם שאינה בתשלום ואכן ב9:45 בערב יצאו עשרות פינגווינים כחולים מהמים ורצו להאכיל את גוזליהם החבויים בין השיחים בצלע ההר. כל המופע הזה ארך כ60 שניות. גם למי ששילם. ובזה חתמנו את היום.

מצא את הפינגווינים. בחושך קשה לצלם