הר קוק

עוזבים את וואנקה לכיוון טוויזל. בפני עצמה טוויזל לא מציעה הרבה אבל היא נמצאת במרכז של כמה איזורי טיול נחשבים. העיקרי בינהם ומה שעניין אותנו זו שמורת הר קוק (Mount Cook).

לפני שעוזבים את וואנקה אנחנו עושים מסלול קטן שמטפס כ250 מטר לפסגת גבעה שנקראת Mount Iron. הפסגה הזו מספקת 360 מעלות של נוף לאגם ולעמק מסביב ואנחנו מצלמים תמונות אחרונות של וואנקה.

Goodbye Wanaka

בהמשך הדרך אנחנו רואים שלט לחוות לבנדר, אז עצרנו גם שם לכמה תמונות גן. פרחי הלבנדר עמוסים בדבורים ששיכות אף הן לחווה. למעוניינים, צנצנת דבש לבנדר של 250 גרם נמכרת בסכום סמלי של כ300 שקל.

מיני מרינו

אלפקות גזוזות

שדרות הלבנדר

בית הקפה והחנות בחווה

כיוון שהדרך קצרה יחסית היום אנחנו משתדלים לעצור בכל מקום שנראה מעניין. אחד מהם הוא אגם קלנד שהרשים אותנו יותר מאגמי המראה שראינו.

אגם קלנד

הר קוק כבר נראה באופק כשמתקרבים לטוויזל

המלון בו התמקמנו הוא בעצם סוג של צימר בתוך חווה גדולה. מחוץ לזה שקיבלנו חדר גדול ומאובזר, מחלון המרפסת קיבלנו נוף פתוח הצופה, איך לא, לעבר הר קוק. כשסיימנו להתמקם יצאנו למרכז העיירה טוויזל לאוכל והצטיידות. אחד הדברים שכן היה ראוי לציון הוא חנות חומרי הבניין של ג’ק. הכותרת בכניסה היא: יש לנו מעט מהכל. ואכן חומרי בניין הוא שם מטעה לחנות שמצאנו בה במקום אחד את כל מה שחיפשנו בניו זילנד באין ספור מקומות. אפילו כבל מיוחד לחבר את הטאבלט לטלויזיה שלא מצאנו בשום חנות מתמחה, גם בערים הגדולות, היה להם. צעצועים? יש. כלי בית? יש. צמיגים לאופניים? יש. פתיונות לדיג? יש. נירות אוריגמי? ודאי שיש. מיתרים לגיטרה?! גם יש! גם ספרי קריאה יש. ולמי שחיפש ולא מצא – גם מגיני שיניים לאיגרוף יש.

מחפשים אוצרות בג’ק חומרי בניין

הקיווים של צ’אן מצטרפים לפסל במטבח

למחרת אנחנו יוצאים להר קוק הנמצא כ60 ק”מ מטוויזל. באופק אנחנו רואים עננות קלה ומקווים שתעלם במהלך היום.
הדרך להר קוק עוברת לאורך אגם פוקקי. לאגם יש צבע טורקיז בוהק ובשילוב עם הנוף הירוק חום מתקבלות תמונות צבעונית במיוחד.

אגם פוקקי

כשאנחנו מתקרבים להר קוק העננות גוברת וגשם מתחיל לטפטף. במרכז המידע אנחנו לומדים על שני מסלולים, קצר וארוך. אנחנו בוחרים בקצר אחרי שאנחנו מבינים שמזג האויר רק יחמיר. בשלב הזה הגשם מטריד יותר מאשר ממש מרטיב אבל אנחנו לוקחים מטריה כדי שיהיה ניתן לצלם. בחוץ כבר יש משבי רוח של כ100 קמ”ש וזה מביא אותנו לטיפ היום: מטריה + 100 קמ”ש רוח לא ממש עובד ביחד ואנחנו מקפלים חזרה את שלד הברזל שנשאר עם הסמרטוט המתנפנף. בסוף איכשהו הגענו ליעד שנקרא נקודת קיאה (על שם תוכי הקיאה שעוד לא יצא לנו לראות) שם היינו אמורים לראות את הקרחון שיורד במורד ההר. קרחון לא ממש ראינו דרך הענן שכיסה את הכל ורק אגם הבוץ ביצבץ מלמטה. למותר לציין שהרבה תמונות לא יצאו מזה.

זה מה יש – נקודת קיאה

מה שכן היה די ברור מהמעט שראינו שלמקום הזה פוטנציאל הרבה יותר גדול. ומכיון שהבנו שיום המחרת אמור להיות בהיר יותר החלטנו שלמרות שעוזבים מחר את טוויזל וזו תהיה סטיה משמעותית מהדרך, כדאי לחזור לכאן.
למחרת בבוקר קמים ומהחלון הר קוק נעלם בענן. למרות זאת אנחנו תקווה שהתחזית לא תאכזב ואחרי צ’ק אאוט יוצאים שוב להר קוק. בדרך לאט לאט החלו העננים להתפזר והר קוק הופיע וחייך אלינו בכל הדרו.

סוף סוף מזג אויר נורמאלי!

ההחלטה לחזור לכאן התגלתה כמוצלחת במיוחד ועוד לפני שהגענו לתחילת המסלול כבר צברנו לא מעט תמונות. הפעם לקחנו את המסלול הארוך שלוקח אותנו לאגם הוקר והקרחון שמזין אותו. זה מסלול בן כ10 ק”מ די נוחים הלוך חזור שעובר בשלשה גשרים תלויים מעל הנהר הגועש שנוצר מהפשרת הקרחון. מעבר לזה אין מה לספר – רק לראות את התמונות.

השפיץ מימין זה הר קוק

תצפית מהגשר הראשון

אגם הוקר עם גושי הקרח במרכזו

הוקר מזווית אחרת

בחזרה אנו שוב עוברים לאורך אגם פוקקי שצבעיו עזים יותר בשמש הבהירה.

עכשיו רואים את הצבע.

זורקים עוד צבעים לתמונה

משם אנחנו ממשיכים לג’רלדין. ג’רלדין היא עיירת פריפריה ללא יחוד מסוים. בחרנו בה כעצירת ביניים בדרך למעבר ארתור (Arthur’s Pass). בדרך עוברים באגם טה-קפו שבמקור תכננו לטייל שם באיזור אבל ויתרנו אחרי הסטיה להר קוק.

תמונת “היינו כאן”. טה-קפו.

בג’רלדין אנחנו מתמקמים בהולידי פארק שנקרא גראמפי ועד כאן בלוגנו להיום.