מעבר ארתור

אנחנו בדרכים בדרך למעבר ארתור (Arthur’s pass). מעבר ארתור הוא ציר תנועה המחבר בין מערב למזרח האי באיזור המרכז. כאמור בפוסט הקודם, המרחק בין טוויזל למעבר ארתור הוא גדול למדי אז אנחנו מעוניינים לעצור ליומיים בנקודה אקראית בדרך ובחרנו בהולידי פארק בשם גרמפי בעיירה ג’רלדין. בג’רלדין עצמה וגם בסביבתה אין מה לעשות אז אנחנו מנסים את כרית הקפיצות ואת מגרש הטניס של המקום. בטניס אנחנו לא ממש שולטים, אבל אנחנו מצליחים לבלות שעה במרדף אחרי כדורים תועים.

אולי הפעם נצלוף בתחום המגרש

כרית קפיצות!

הטמפרטורה היום היא 29 מעלות – היום החם ביותר שנתקלנו בו. פעם ראשונה בבגדים קצרים כל היום.
בהמשך היום קצת הסתובבנו במרכז העיירה בשביל אוכל וגם קנינו גבינת עיזים טובה באחת המעדניות.
למחרת יצאנו לכיוון מעבר ארתור. כבר ערב לפני קיבלנו מייל מבעלת האכסניה אליה נגיע עם טיפים מה אפשר לראות בדרך וכן שכדאי להצטייד באוכל ובדלק לכל הזמן שנשהה שם כי באיזור המעבר קשה או יקר למצוא מצרכים כאלה. בדקנו במפה, והסופרמרקט הכי קרוב נמצא בעיירה דארפילד – כ100 ק”מ לפני מעבר ארתור. אז שם עצרנו להצטיידות ודלק.
מזג האוויר החם של אתמול נעלם לחלוטין וחזרנו לאווירה הסגרירית. לאט לאט הצטבר ערפל וכבר כמעט לא ראינו את הדרך. בשלב מסויים הייתי חייב להוציא מצלמה לתעד את הראות האפסית ומה שמשעשע הוא שרגע אחד לאחר שצילמתי תמונה התהפך מזג האוויר לחלוטין, השמש יצאה והאוויר התנקה לגמרי. וזה לא שעלינו בהר מעל גובה עננים או משהו. ההפרש בין התמונות הבאות הוא 40 שניות בלבד:

לפני

אחרי 40 שניות

למזלנו מזג האויר השתפר בזמן כדי לבקר במקומות עליהם המליצה בעלת האכסניה.
המקום הראשון נקרא קאסל היל, ושם בדומי לסלעי הפיל יש שוב אוסף של סלעי גיר ענקיים מונחים על כרי דשא, הפעם הרבה יותר גדולים ורבים.

קאסל היל. כן, גם פה צילמו את נארניה.

מהסלע הזה ירדו אנשים בסנפלינג

המקום הבא שהומלץ הוא נחל המערה (cave stream). מדובר בנחל שעובר בתוך מערה באורך של כ600 מטר ויוצא בצד השני. למעוניינים ניתן להכנס למערה במורד הנחל ולטפס עד היציאה בצד שני. אבל זה מחייב טבילה במיים קפואים וטיפוס סדרה של מפלים בדרך. כל זה בחושך מוחלט ומצריך פנסים עמידים למים. אנחנו ויתרנו ורק ביקרנו בכניסות.

נחל המערה – כניסה

נחל המערה – יציאה

לאחר מכן המשכנו לטפס למעבר ארתור עם עצירות לצילומים בכל מקום שנראה נחמד.

אגם פירסון (Lake Pearson)

במעבר ארתור עצמו יש כפר קטן עם כמה בתי הארחה ומסעדות קטנות. עצרנו שם במרכז המבקרים לקבל המלצות לטיולים. שם גם הבנו שמזג האויר היפה איתו הגענו הוא למעשה אחרי שבועיים רצופים של גשם כמעט בלתי פוסק שהסתיים כשעתיים לפני שהגענו.
האכסניה שלנו אינה במעבר עצמו אלא כ13 ק”מ אחריו, אז אנחנו ממשיכים משם בדרך מפותלת ותלולה עד שמגיעים לאכסניה ומתמקמים שם. בלילה אנחנו יוצאים ליער בחושך מוחלט לראות תולעים זוהרות לפי הוראות שקיבלנו מבעלת הבית. לקח זמן עד שמצאנו את המקום וגם כמות התולעים לא היתה ממש מרשימה אבל ההרפתקאה היתה חביבה.
ביומיים הבאים אנחנו עושים סדרה של טרקים לפי ההמלצות שקיבלנו במרכז המידע וכן ממטיילים אחרים באכסניה. יש מספר לא מבוטל של טרקים באיזור אבל אין צורך לעשות את כולם. המקום יפה מאוד אבל לא מהכי מדהימים שראינו. ביום הראשון עשינו טרק יחסית מאומץ שבו עולים כ500 מטר גובה במסלול שאורכו קצת יותר מק”מ אחד. ספרנו שם 35 פניות זיגזג במעלה ההר.

בבוקר היה קררר מאוד ועם רוח חזקה.

לא נשאר הרבה לטפס. הבית האדום הוא קצה המסלול.

תמונה מלמעלה. השמיים מתבהרים

בדרך למטה השמיים כבר נקיים. תמונת לפני ואחרי מהספסל באמצע הדרך

מנצלים את השמש לטעון מצברים

סוף סוף! תוכי הקיאה הראשון שראינו בניו זילנד

בסיום הטרק עצרנו לגלידה שלהפתעתנו היתה זולה מרוב המקומות שהיינו וגם הכמות היתה נדיבה ביותר.
ביום השני עשינו סדרה של טרקים קצרים ונוחים יותר באיזור.

עצירה לתצפית על הנחל שמוסט מעל הכביש

ופה פגשנו עוד 3 תוכי קיאה סקרניים

נראה שיש כאן הסכם בין התיירים לתוכים: התיירים מתעלמים מהאיסור להאכיל את הקיאה והקיאה מתעלמים מעובדת היותם נדירים.

“מפלי קערת הפונץ’ של השטן” כך זה נקרא

מפלים מדורגים בטרק “עמק אוטירה”

לקראת סיום הטרק בעמק אוטירה חזר הגשם אז בזה סיכמנו את ביקורנו במעבר ארתור.