קריסטצ’רץ’ – סוף הדרך

עוזבים את מעבר ארתור בדרך לקריסטצ’רץ’ – היעד האחרון לפני הטיסה חזרה לארץ. בתכנון היה עוד טרק קצר במעבר ארתור בדרך, אבל עקב מזג האוויר הקר והגשום שהחל אתמול ועדיין לא פסק החלטנו שזה לא יהיה אפקטיבי. אז נפרדנו מהאיזור עם כמה תמונות סגריריות והמשכנו לכיוון קריסטצ’רץ’.

החורף חזר לארתור

בדרך עצרנו שוב בעיירה דארפילד לתדלוק. מול תחנת הדלק ראינו מבנה קטן ששימש פעם כבית הכלא של העיירה. שיעשע אותנו מספיק בשביל לצלם אותו. תוך כדי זה שוב יצאה השמש והשמיים התבהרו.

פעם לא היו הרבה פושעים

משם ללא עצירות המשכנו לקריסטצ’רץ’ כך שהגענו מוקדם מספיק בשביל לתפוס את שוק האיכרים של סוף השבוע.

שוק מהגדולים שראינו. אבל עדיין מותואקה היה הכי חביב עלינו

אחרי השוק המשכנו לאכסניה שלנו שגם הפעם היתה מקום נחמד למדי עם חצר מרכזית פרחונית ומטופחת.

אכסנית Foley Towers

אחרי התמקמות קצרה יצאנו לתור קצת את מרכז העיר. לקריסטצ’רץ’ תכננו במקור 4 ימים. המטרה היתה לעשות גיחה באחד הימים לקאיקורה – העיירה שסבלה מרעידת האדמה האחרונה – בכדי לצאת לסיור צפיה בלוויתנים. כשהגענו לניו זילנד קאיקורה היתה עדיין במצור עקב הרס הכבישים ולא ידענו אם ניתן יהיה להגיע אליה. בסופו של דבר הכביש לקריסטצ’רץ’ נפתח אבל עקב רעידת האדמה צומצמה משמעותית כמות הסיורים הימיים ופשוט לא הצלחנו למצוא מקום פנוי.
גם קריסטצ’רץ’ מסתבר, עדיין מלקקת את הפצעים של רעידת האדמה שתקפה אותה לפני 5 שנים. הנזק העיקרי היה דווקא באיזור מרכז העיר ורבים מהמבנים ההסטורים נחרבו או ניזוקו קשות. ברחבי מרכז העיר עדיין רואים מבנים רבים נטושים או בשלבי שיפוץ או בניה.

הקתדרלה. ניזוקה בכמה רעידות אדמה, אבל האחרונה היתה קטלנית

חיזוקים זמניים עד שימצא פיתרון קבע.

עוד מבנה שמחכה לגואל

אבל כל זאת לא מצליח להעיב על הקסם שיש לעיר הזו שמצאה חן בעינינו למרות היותה עיר גדולה. דרך רחובות העיר מתפתל ועובר נהר אבון (Avon) שעובר גם ליד האכסניה ומשמש לנו כמדריך ירוק בדרך למרכז.

משכשכים בנהר אבון

הטראם התיירותי. מוט מתכת משמש את הנהג לשנות את המסילה ידנית

הצצה לגן הבוטאני

בקריסטצ’רץ’ יש גם הרבה פעילויות חינמיות בעיקר לילדים ובסוף השבוע שהיינו, הגנים הרבים שקקו חיים.

ככה הופכים שחמט לספורט אמיתי

מסיור ההכרות הזה הבנו ששווה להשקיע יום שלם בלהסתובב במרכז ואנחנו מוסיפים את זה לתכנון.
למחרת היה עדיין יום יפה, ואפילו חם אז אנחנו מנצלים את זה לטיול בחצי האי באנק (Bank peninsula). חצי האי הזה הצמוד לקריסטצ’רץ’ עצום בגודלו ומצריך כמה וכמה ימים אם רוצים ממש לחקור את כולו, אבל אנחנו נאלצים להסתפק ביום אחד. לפי המלצת מרכז המבקרים בקריסטצ’רץ’ אנחנו נוסעים לקצה המזרחי של חצי האי לעיירונת שנקראת אקרואה (Akaroa). קטנה ככל שתהיה, העיירה שוקקת תיירים. חלקם באים להנות מהחוף היפה וחלקם לאטרקציות השייט המבטיחות מפגשים עם דולפינים ופינגווינים. חצי האי באנק הוא מחורץ ומפורץ כמו מיני איזור מילפורד ואקרואה יושבת על אחד מהאגמים הפנימיים כשמסביבה הרים בגובה בנוני.

חוף אקרואה

עוד פינת חמד

פסל צייר הרקפות

אחרי יעוץ עם מרכז המבקרים המקומי אנחנו מחליטים לעשות טרק קטן של כ3 שעות כדי לראות את העיירה מלמעלה. עקרונית הטרק יוצא מהעיירה מטפס לאוכף ההר וחוזר מסביב. אנחנו רצינו לחסוך טיפוס ולכן התחלנו מחניה באיזור גבוה יותר במסלול וגם תכננו קיצור מסלול בדרך חזרה כך שהערכנו את זה כשעתיים הליכה.
בסופו של דבר זה הסתבר כמסלול תלול למדי בן כ10 ק”מ עם טיפוס מצטבר של כ800 מטר. הקיצור שתכננו לסוף לא ממש עזר כי גם הוא בסופו של דבר ירד לגובה של כמעט 0 ומשם נאלצנו לטפס חזרה לאוטו שחנה גבוה. אבל עם כל זאת הנוף של אקרואה מלמעלה ובמיוחד ההפתעה של נוף הים הפתוח מהצד השני של האוכף היו שווים את זה.

תחילת המסלול

בעליה רוב המסלול היה מוצל. מאוד עזר ביום החם הזה

אקרואה מלמעלה. פלוס שלט משעשע שיבינו רק רוכבי אופניים

ומהצד השני: אוקיאנוס

כ5 שעות לקחה לנו ההרפתקאה הזו, והחלטנו שזה זמן טוב לסיים את פרק הטרקים בניו זילנד.
למחרת כמו שתכננו הלכנו שוב לשוטט במרכז העיר. מזג האוויר היה מעונן מאוד אבל הטמפרטורה היתה גבוהה כך שהיה נעים להסתובב בלבוש קצר ובלי חשש מצריבת השמש. היעד הראשון היה הגן הבוטאני. כשהמילה גן קצת ממעיטה בגודל הפארק הענק הזה.

בריכות שיכשוך באמצע הגן. ללא תשלום כמובן

מגוון מדהים של פרחים בכל הגן

יש עוד הרבה תמונות. קשה לבחור

עברית??? למעשה כל אריח בתמונה זה שלום בשפה אחרת.

וכמובן גם גן וורדים

היעד השני הוא איזור הקניות ריסטרט (Re:Start). אחרי ההרס הנורא של 2011, כדי להחזיר את העיר כמה שיותר מהר לפעילות הובאו עשרות קונטיינרים ימיים והונחו באיזור הזה. את הקונטיינרים חתכו ושיפצו והפכו אותם לחנויות תיירים ומסעדות מגוונות. המקום הפך להצלחה מיידית ולמרות המראה הזמני נשאר כך עד היום ועדיין שוקק תיירים.

אינסטנט שופינג סנטר

למי שלא מצא בעצמו – צדפי פואה

היעד השלישי הוא מוזאון קטנברי שצמוד לגן. גם הוא כמו דברים אחרים חינמי. יש בו בעיקר היסטוריה מאורית, אבל גם שחזור יפה של רחוב בקריסטצ’רץ’ מהמאה ה18 ותערוכות זמניות שהפעם זה 75 שנה לחברת התעופה של ניו זילנד. סיור המציאות המדומה שלהם במטוסי העתיד מומלץ במיוחד.

אבן ירקן ניו זילנדית. חביבת תעשית התכשיטים המקומית

הכי קרוב לקיווי אמיתי שראינו

במוזאון יש גם שחזור חדר האורחים של זוג תושבים מהעיירה בלאף. הם היו זוג אנונימי למדי שהתחביב שלהם היה לאסוף וללטש בבית צדפות פואה. מתישהו הם הפכו למיני סלבים קיווים כשהם פתחו את ביתם לתיירים שבאו לראות את מאות צדפות הפואה שקשטו את קירות ביתם. לאחר מותם ב2001 נתרם האוסף והריהוט שלהם למוזאון.

1100 צדפי פואה על הקיר

בדרך חזרה לאכסניה עברנו ב”גן המשפחתי של מרגרט מאהי” שזהו פארק קטן עם מתקני שעשועים מרשימים למדי כולל מתקני מיים שמשפריצים לכל עבר לקול צהלת הילדים. כן גם הפארק הזה חינמי.

מזרקות ותותי מיים מתכווננים

משטחי גריל חשמליים להנאת המבקרים. וגם זה חינם.

עוצרים לגלידה אצל רוליקין

את היום האחרון החלטנו לבלות בעיירה הקרובה ליטלטון למרות מזג האוויר שחזר לסורו הקפוא, כי עליה קיבלנו כמה וכמה המלצות. ציפינו למצוא שם משהו דומה לאקרואה אבל לא מצאנו כלום. מרכז העיירה ריק. חופים עזובים. גוגל יודע בקושי להמליץ על איזו כנסייה שמסתבר שהיא בכלל התנדפה ברעידת האדמה האחרונה. לא מובן. אולי בגלל שבדיוק היום נגמר החופש הגדול. צילמנו כמה תמונות לא הכי מרשימות וחזרנו לקריסטצ’רץ’.

ליטלטון: מה פיספסנו?

זהו! את הזמן הנותר שנשאר ניצלנו כדי לבקר בכמה חנויות הובי מענינות ואח”כ, בצער לא קטן, להתחיל לארוז את המזוודות לקראת החזרה לארץ. אחד היתרונות של אכסניות טיילים היא האפשרות למיחזור אמיתי. ציוד מיותר שנשאר לנו אפשר לתרום לאחרים וגם במטבח יש מקום מיוחד להשאיר מוצרי מזון שכבר לא צריך.
למחרת בבוקר עוזבים מוקדם את האכסניה ונוסעים לנמל תעופה. לפני שמחזירים את הרכב מצלמים תמונה אחרונה עם התרנגולת הנאמנה, וזהו, הביתה. קצת עצובים אבל גם לא מעט מתרגשים.

50 ימים ו5000 ק”מ