היום הרביעי – טיול לגשר פורטיטסה
היום אנחנו מטיילים לגשר פורטיטסה. במרחק של כשעתיים נסיעה (מתוכם כחצי שעה זחילה אחרי כבאית) יש עיירה בשם ספילאו. מהעירה יורד שביל מפותל לנהר שנמצא כ300 מטר מתחתיו. בנקודה הזו הנהר עובר מתחת לגשר אבן אופייני ואז נעלם לתוך נקיק טבעי בתוך ההר.
הגענו אל העיירה וחנינו בכניסה. משם טילנו ברחובות העיירה לכיוון תחילת השביל. כבר בתחילת ההליכה קיבל את פנינו כלב גולדן שהחל לילל ולכשכש בזנב כאילו היינו הבעלים שלו ולא ראה אותנו שנה. לא רק זה, נראה היה שמהמראה שלנו הוא הבין לאן אנחנו רוצים ללכת והוא פשוט הוביל אותנו ברחובות לכיוון תחילת השביל תוך כדי שהוא רץ הלוך ושוב כדי לוודא שאנחנו עדיין אחריו.
מכאן! מכאן! מכאן!
השביל למטה סלול ונוח להליכה והכלב – טוני להלן – רץ לפנינו שחלילה לא נתברבר. אם אנחנו עוצרים משום מה, הוא תמיד חוזר לוודא שהכל בסדר. מאד אחראי מצידו.
מסלול נוח
מראה הנהר מלמעלה
אחרי כחצי שעה מגיעים למטה. אנחנו עוברים את הגשר ויורדים אל גדת הנהר לצלם תמונות.
גם טוני אוהב מיים.
בתכנון המקורי רצינו להכנס למיים ולהמשיך עם הנהר פנימה לתוך הנקיק בהר. החלק תחת הגשר הוא עמוק למדי אז עברנו את הגשר חזרה, שם יש ירידה לצד השני. ירדנו לנהר מהצד השני והחלפנו לסנדלים ומכנסיים קצרים. הירידה למיים היא קצת תלולה מידי לטוני והוא נשאר למעלה וילל בתסכול. מאוד חששנו שהוא יקפוץ בכל זאת, אפילו אם הוא לא יפצע לא ידענו איך נוכל לסחוב אותו חזרה למעלה. אבל נראה היה שהוא מבין ונשאר למעלה.
נכנסנו למיים והם היו קפואים בטרוף. ברמה ממש מכאיבה. התחלנו ללכת קצת פנימה בתקווה שנתרגל לקור, אבל מהר מאוד גילינו שזה רק מחמיר וגם הזרם חזק מידי, אז חזרנו.
קרררר…
כשחזרנו גילינו שהטמבל קפץ בכל זאת. יצאנו מהמיים והחלטנו לעשות הפסקת אוכל לצורך ייבוש וגם לחשוב איך נוציא את טוני משם. אח”כ גם כיבדנו אותו בחצי סנדוויץ’ גבנ”ץ אחרי שהוא עשה לנו פרצופים.
אני רק אחכה פה בחושך עד שתחזרו.
מראה מהצד השני של הגשר
בסוף מצאנו מעבר פחות תלול והצלחנו להוציא את טוני משם. חזרנו למעלה באותה דרך וכשהגענו לעיירה חזרה טוני נעלם בלי לאמר שלום. טוב, את העבודה הוא עשה.
מרכז ספילאו – כמעט בכל עיירה כאן יש עץ גדול עם ספסלים מתחת.
בחזרה מצאנו עוד גשר אופייני על הדרך.
פנורמה אחרונה לפני שעוזבים את מטאורה