היום השישי – מפלי בלטה סטרינגה
היום עדיין קצת סגרירי אז אנחנו מתכננים טיול רגלי קצר יחסית למפלי בלטה סטרינגה למרגלות העיירה איליוחורי. אנו קמים בבוקר לארוחה מפנקת שמריה הכינה, כל המאפים והריבות על השולחן הם עבודת יד שלה. שותים קצת תה מרווה (שקרא כאן תה הרים) ויוצאים לדרך.
איליוחורי היא עיירה עוד יותר פנימית באיזור זגוריה והכבישים לשם בהתאם הולכים ונהיים גרועים יותר ויותר.
הכבישים הפנימיים באיליוחורי צרים ותלולים אז אנחנו מעדיפים להשאיר את הרכב על הדרך הראשית ולהגיע רגלית לתחילת השביל. בדרך פוגש אותנו אדם מקומי שלא מבין אנגלית אבל זה לא הפריע לו לנהל שיחה איתנו בנהמות ונפנופי ידיים. מתנועות השחיה שלו הבנו שהוא שואל אם אנחנו יורדים למפלים, הנהנו בחיוב. מהתנועות הבאות הבנו שהוא שואל למה אנחנו לא יורדים לתחילת השביל ברכב. את זה כבר התקשינו להסביר באמצעות אוצר המילים המשותף בנינו, אז פשוט הנהנו חייכנו והמשכנו.
העיירה די מתה. אין הרבה אנשים שם ורוב הבתים נטושים. כל הצעירים עוזבים כי אין עבודה והמקום הזה כמו שאר העיירות בסביבה מאכלס אנשים זקנים בלבד.
המפלים נמצאים כ200 מטר מתחת לגובה הכפר ויש שביל ברור שמוביל לשם.
הכניסה לשביל
השביל עצמו
באמצע הדרך יש מבנה אבן קטן המשמש כמיני כנסיה. יש במבנה דלת קטנה, ואנחנו נכנסים לביקור קטן בפנים.
מיני כנסיה
מבט מבפנים
אחרי כן אנחנו ממשיכים לרדת בשביל, עוברים בזהירות גשר רעוע ומגיעים לבסוף למפלים הנסתרים. שם אנחנו נחים וכמובן מצלמים.
גשר שראה ימים טובים יותר
המפלים – המיים נקיים ומזמינים למי שעומד בטמפרטורה של 5 מעלות
חוזרים
גן המשחקים השבור והעזוב מעיד על המצב הדמוגרפי העגום
אחרי שעלינו חזרה וראינו שמזג האויר עדיין סביר החלטנו להמשיך לעיירה הבאה – וריסוחורי – להסתובב שם גם כן. מצאנו שם כמה שבילים עם נחל וגשרים אופיניים, העיירה עצמה ריקה כמו האחרות. אבל מצאנו שם טברנה פתוחה. נכנסנו פנימה לבדוק אם במקרה יש להם גלידות אך נענינו בחיוך סלחני.
עץ גדול עם ספסלים – מראה אופייני למרכזי העיירות באזור
מדבקה מעניינת על דלת הטברנה
אחרי ויריסוחורי החלטנו שמיצינו, אז חזרנו יחסית מוקדם ונצלנו את הזמן לתעד את קורותינו לימים האחרונים.
מצילים צב בדרך חזרה לצפלובו