היום השביעי – אגם דרקולימני – הר סמוליקס

היום נעפיל להר סמולקיס. סמולקיס הוא ההר השני בגובהו ביוון – כ2600 מטר. אנחנו לא נגיע עד לפסגה אלא רק לאגם בדרך בגובה 2200. תחילת המסלול בגובה כ1600 מטר.
אחרי עוד ארוחת בוקר טובה אנחנו יוצאים מצפלובו. לפני שיצאנו בעל הבית נתן לנו חבילה עטופה נייר כסף – צידה לדרך.
כביש היציאה חסום על ידי אחד מכלבי העיירה ואנחנו על רכבנו לא עושים עליו רושם מיוחד.

כן, הכביש של אבא שלי.

לבסוף לאחר הפצרות חוזרות ונשנות הוא הואיל להזיז את מרבצו מטר וחצי הצידה שהספיק בשביל האוטו לעבור.
הדרך עוברת שוב באיליוחורי העיירה מאתמול ושם עדר של כבשים חוסם לנו את הכביש. הרועה של הכבשים הוא לא אחר מאותו אילם שפגשנו בדרך למפלים. הוא שמח לראותנו ושוב פצח בשיחה שוטפת. הבנו שהוא שואל לאן אנחנו נוסעים וענינו: סמוליקס. מייד אחר כך הוא פתח בנאום נהמות ארוך ולא מובן ואנחנו חייכנו והנהנו בהסכמה כמובן. בסוף הוא פצח בסדרת נהמות חדשה, הפעם לעבר העדר, והם דווקא כן הבינו אותו ולאט לאט פינו לנו את הכביש.

הרועה הידידותי

הדרכים לפלאוסולי – העיירה הקרובה לתחילת המסלול – עוד יותר גרועות ממה שראינו עד כה. כל כמה מאות מטרים אנחנו עוצרים כדי לפנות אבנים מהדרך. רואים שהדרך המקורית היתה רחבה ונוחה, אולם מספר שנים של הזנחה והדרך שבורה והרוסה. כנראה שמיעוט התושבים שגר כאן לא מצדיק השקעת תקציבים בתחזוק, ובמיוחד במצב הכלכלי העגום בייון. באחד המקומות הדרך נקברה לחלוטין במפולת אדמה וצריך לרדת מהכביש בשביל לעקוף את המכשול.

רקפת מפנה אבנים

וגם שי

הצמחיה על המפולת מראה רק כמה זמן המצב העגום הזה קיים

לקראת תחילת המסלול יש עוד כביש שטח באורך 7 ק”מ אותו לוקח לנו כ50 דקות לעבור בזהירות ובהילוך ראשון.
הכביש מסתיים בבקתת הרים שסגורה כנראה בעונה הזו. שם מתחיל השביל שלנו.

תחילת המסלול

על הדרך עצמה אין הרבה מה לאמר. זו עליה קבועה קצת תלולה ולרוב מוצלת ע”י חורש העצים.

ברז טבעי לעצירת מיים

עולים עולים

וגם נחים

ושוב עולים

ושוב נחים

ככל שעולים בגובה העצים מתמעטים עד שאנחנו פוגשים בטלאי השלג הראשונים. לאחר כשלוש שעות של עליה אנחנו סוף סוף מגיעים לאגם, והמראה בהחלט מצדיק את המאמץ. זה הזמן למנוחה, ארוחה קלה וכמובן כמה פנורמות.

שלג ראשון

שלוגית מצוייה…

ועכשיו עולים בשלג

הגענו!

אגם דרקולומיני – סמוליקס

אחרי כן אנחנו יורדים חזרה, חוזרים לאוטו ומתחילים את הנסיעה חזרה – 45 קילומטר ב3 שעות. לפחות הדרך עכשיו פנויה מאבנים וגם הצלחנו להציל עוד 2 צבים (שעם כמות הרכבים על הכבישים האלה לא בטוח כמה באמת הם היו בסכנה)