מפלים בעיקר.

היום החלטנו לשכור אופניים בכדי להגיע למפלי הוקה (Huka falls) ולסכר ארטיאטיא (Aratiatia)
כאשר גילינו שלשכור אופניים לחצי יום עולה יותר מאשר לשכור רכב ליום שלם, ויתרנו. (אגב, אם לא הזכרנו את זה קודם, ניו זילנד מאוד יקרה ולא רק לתיירים.
אז במקום אופניים החלטנו ללכת ברגל עד המפלים וחזור (כ14 ק”מ) ומאוחר יותר להגיע ברכב לסכר.
הדרך למפלים היא לאורך נהר הוואיקטו (Waikato). זהו נהר רחב מאוד ומשופע בצמחיה. הדרך בחלקה בגובה פני המיים וחלקה מעל מצוק על גדת הנהר. בנקודה מסויימת בדרך יש מקום לקפוץ באנג’י למעוניינים בכך.
מיותר וגם קשה לתאר כמה יפה הדרך. אני מקווה שהתמונות יעבירו חלק מזה. המסלול מסתיים כאמור במפלי הוקה. המפלים לא הכי גבוהים בעולם אולם כמות המיים העוברת בהם (כ220 אלף ליטר בשניה!!) גורמת לזרימה קוצפת ופראית.

לחלק השני, סכר ארטיאטיא הגענו אחר הצהריים. המיוחד בסכר היושב אף הוא על נהר וואיקטו שפותחים אותו כמה פעמים ביום לכרבע שעה שבהם המשך הנהר שבד”כ זרזיפי למדי, הופך לגועש ושוצף. אנחנו הגענו כחצי שעה לפני כדי לתפוס מקום טוב. כמה דקות לפני הפתיחה משמיעים צופר ארוך כדי להכין את הצופים וגם שניה לפני שפותחים את הסכר צופר נוסף שלא נפספס את הפתיחה. מחזה מרהיב.
למעשה, את סצינת הבריחה בתוך חביות בסרט ההוביט צילמו ממש בקטע זה.

הסכר לפני

הנהר לפני

הנהר אחרי

אגב: תמונת הכותרת היא הנוף הנשקף מחלון המוטל. ההר המרכזי בתמונה נקרא טונגרירו והוא יעד הטרק הראשון שלנו עוד יומיים.