עשינו את זה!

אתמול לא העלינו פוסט שכן לא עשינו הרבה. רק נסיעה מטאופו לטורנגי, מנוחה והכנות אחרונות לטרק. בטורנגי תכננו להשאר יומיים שכן מזג האויר באיזור הטרק הפכפך ורצינו אופציה לבחור יום. לאחר בדיקת מזג האויר הוחלט שיום שישי – כלומר היום, הוא המתאים ביותר.
הטרק נקרא Tongariro Alpine Crossing והוא נחשב לטרק היומי הכי יפה בניו זילנד. זהו גם טרק מאתגר למדי, כ20 ק”מ הליכה תוך כדי טיפוס מצטבר של 900 מטר ולאחר מכן ירידה של 1000 מטר. זהו טרק לא מעגלי והדרך הנוחה ביותר לעשות את זה היא להשאיר רכב בסוף המסלול, ולהזמין הסעה לתחילת המסלול. את ההסעה הזמנו בחברה שנקראת Tongariro Expeditions חברה מאוד מומלצת ולו רק בזכות זה שאם תנאי הטרק מבחינת מזג אויר לא מתאימים, הם מבטלים את ההסעה ומחזירים את הכסף.
אנחנ בחרנו לצאת בהסעה המוקדמת ביותר האפשרית – חמש וחצי בבוקר, גם כדי לא להיות לחוצים בזמן וגם כדי למצוא מקום חניה בחניון שבסוף המסלול שהוא קטן. ב5 ועשרה הגענו לחנייה שכבר היתה תפוסה כמעט לחלוטין. מצאנו מקום וחנינו. בחמש וחצי הגיעה ההסעה ונסענו לתחילת המסלול בגובה 1100 מטר מעל פני הים. הנהג אומר שמעודו לא ראה כל כך הרבה אנשים כל כך מוקדם. ואכן אלפים עושים את המסלול הזה מידי יום.
היום מתחיל להאיר ונראה שמזג האויר מדהים, שמיים נקיים וראות מעולה.
אנחנו מתחילים את המסלול, אך לאחר 100 מטר רקפת נתקלת במכשול ונופלת נפילה לא נעימה. הברך נפצעת ורקפת נראית אומללה למדי.
אבל אם הגענו עד לכאן? רקפת קמה באומץ ומתחילה לצלוע את המשך המסלול. למזלינו לא נשבר דבר, ואחרי כמה מאות מטרים חוזרים לצעידה תקינה. ארבעת הק”מ הראשונים הם בעליה מתונה עם מדרכת עץ נוחה בהרבה מקומות.
בסוף העליה המתונה הלכנו למסלול צדדי לראות מפלים שנקראים soda springs. עוד 600 מטר למסלול. נעמוד בזה.
אח”כ חוזרים למסלול ומגיעים לחלק הקשה.
זהו טיפוס תלול לגובה 1600 מטר שנקרא ולא בכדי, מדרגות השטן. בסופן מגיעים למכתש הדרומי שם אנו עושים הליכה כמעט מישורית למשך כמה מאות מטרים. כמות המטיילים במסלול מדהימה. לכל כיוון שמסתכלים השביל רואים שרשרת אנושית בלתי נגמרת של טיילים מכל העולם.
אז מתחיל החלק הקשה ביותר ומאוד טכני לטפס תלול לגובה 1890 מטר. אנחנו עושים את זה עם לא מעט עצירות ומאפשרים לצעירים לעקוף אותנו. אבל הטיפוס משתלם: לעינינו מתפרש נוף פנוראמי מדהים, ובתוכו משובצים האגם הכחול (blue lake) ואגם הברקת (emerald lake) עוצרים לתצלום זוגי מתבקש ומתחילים לרדת לכיוון האגמים.
הירדה מאוד טכנית כשכל הדרך עפר ודרדרת וצריך להמנע מלהחליק. עוד כמה מאות מטר שטוחים ואז טיפוס קטן (שעקב עייפותנו לא נראה כך) והגענו לאגם הכחול שם עצרנו למנוחה.
טיפוס קטן נוסף ואז ירידה ארוכה ארוכה ארוכה לעבר סוף המסלול. הירידה מתונה יחסית ולכן נוחה יותר להליכה, אבל נראה כאילו היא אינסופית. הנוף הוא הפעם לכיוון אגם טאופו, ואת החניון רואים כבר מלמעלה, אם כי הוא מתעקש להשאר מרוחק.
כ4 ק”מ לפני הסיום הנוף הופך באחת מנוף מדברי צחיח לג’ונגל סבוך ומוצל.
אנחנו מקבלים בברכה את השינוי וממשיכים בינות לעצים ולפלגי מיים ללכת וללכת עד שפתאום שומעים המולה ומגיעים לחניון. צילום אחרון ואנחנו קורסים למושבי הרכב הממוזג ועושים את דרכנו חזרה. (וגם עוזרים לשני טרמפיסטים להגיע לטורנגי)
לאורך המסלול עצרנו ליד כל שלט שמציין מרחק שמצאנו ולהלן קולאז’ התמונות:
לסיום הפעם רצף תמונות פנורמה שנלקחו בשלבים שונים בטרק (קליק על התמונה להגדלה):





















וואו, אבסולוטלי גורג’ס! נופים עוצרי נשימה, תמונות מדהימות.
עושה חשק.
מהמם!!
מעלה זכרונות מכל מיני טרקים – גיוון נופים של אנאפורנה, נחיל טיילים של מאצ’ו פיצ’ו, אגמים וולקנים של צ’ילה, זיעה, קושי, קללות, סיפוק 🙂 רק אצלכם בטח בלי הקללות 🙂
לקללות דאגה בשבילנו תיירת צרפתייה (שעשתה את הטרק הזה עם כל הבית עליה) כל פעם שגילינו שיש עוד עליה אחרי מה שהיינו בטוחים שזו האחרונה…
איזה כיף, יופי של תמונות
כל הכבוד, ידעתי שלא תהיה לכם בעיה ללכת את הטרק 😉
תמשיכו להנות, לחוות ולשתף.
אולי לא היתה בעיה ללכת בטרק, אבל בהחלט היתה לנו בעיה ללכת אחריו….