בדרכים.

אתמול והיום היו ימי מעבר. אתמול מנוחה אחרי הטרק היום מתחילים במסע לאי הדרומי לאחר שסיימנו עם הצפוני.
אתמול:
שנת 2016 מגיעה לסיומה. העירה טורנגי בה אנחנו נמצאים מנומנמת למדי ואין פה מסיבות. רוב האנשים חוגגים בביתם עם בירות אם לשפוט לפי אופי הקניות בסופרמרקט.
אנחנו מנצלים את יום המנוחה כדי לתכנן את המשך הטיול שמתוכנן כרגע עד אמצע ינואר. בין השאר החלטנו סופית לוותר על ביקור באי סטיוארט, המעבורת לשם יקרה בלי פרופורציה למה שיש לאי להציע. בצהריים עושים הפסקה והולכים לטייל קצת באיזור כדי להרפות שרירים.
אנחנו עושים מסלול סיבובי על 2 גדות נהר הטונגרירו העובר בעיירה. הטבע הניו זילנדי כהרגלו אינו מאכזב.

נהר הטונגרירו

גשר תלוי החוצה את הנהר

תצפית על העיירה מלמעלה. הבתים נחבאים אל העצים

היום:
את שנת 2017 אנו פותחים בנסיעה לכיוון האי הדרומי. היום יום סגרירי וגשום קלות. שמורת הטונגרירו בה טילנו לפני יומיים מסתתרת כולה בתוך העננים.
כדי לא לעשות נסיעות ארוכות אנו מחלקים את הדרך לכמה מקטעים. היום נוסעים מטורנגי לעיר קטנה בשם וואנגנוי (השמות של רוב המקומות בניו זילנד נובעים מהשפה המאורית – ילידי המקום המקוריים) העיר יושבת על שפך נהר באותו שם. זהו נהר ארוך ורחב ששימש בימים עברו כציר תנועה מרכזי של סירות סחר מהים אל מרכז הארץ. למעשה אחד מה”הליכות הגדולות” של ניו זילנד הוא מסע בין כ6 ימים בו נעים לאורך הנהר הזה על גבי קנו עם כל הציוד וישנים באוהלים במקומות שהוקצו לכך במיוחד לאורך הנהר. טוב – את זה נשאיר לטיול הבא.
העיר וואנגנוי עיר נחמדה ושקטה. זו עיר יחסית גדולה וותיקה אבל שומרת על ציביון עברה בלי בנייני ענק או מודרניזצית יתר. היום גם יום ראשון וגם שנה חדשה ורוב העסקים סגורים. אנחנו מנצלים את השקט לטיול סביב מרכז העיר ולאורך הנהר.

דינדון פעמונים מושך אותנו למבנה הנצחת נופלים ממלחמת העולם השניה.

כאן גם לא מעשנים ברחובות!

הקרונית החשמלית. נסענו איתה לכל אורך מסילתה. כלומר 100מטר…

נהר הוואנגנוי

ה”מייסב”

מדרכות מוכתמות בנשירה צבעונית

עץ “ככה” גדול

ואת היום הראשון של 2017 אנו מסיימים בסרט בקולנוע

תהיית היום:
פחות או יותר מהיום הראשון שהגענו ניו זילדים שדיברנו איתם תמיד הקפידו להזהיר אותנו כי זו תקופת החופש בניו זילנד ועלינו לצפות לתנועה ערה ולעומסים כי כולם בדרכים. הגדיל לאמר לנו אחד מבעלי המלון בהם ביקרנו כי עלינו להכפיל פי שלוש את הערכות הזמנים שלנו בנוגע לנסיעות.
אז או שכולם חמדו לנו לצון או שאנחנו עברנו ליקומים מקבילים או שפשוט המושגים הקיוויים לפקקי תנועה שונים לחלוטין משלנו, כי לא נתקלנו ולו בשמץ של פקקון וזאת למרות הדרכים הדי צרות. למעשה רוב הזמן כמעט ולא ראינו רכבים נוספים על הכבישים. ועוד פלא אחד הוא שכל המלונות והמוטלים – ויש הרבה כאלה – הציגו שלטי “תפוסה מלאה” למרות שלמראית עיין כולם נראו נטושים. יקומים מקבילים כבר אמרנו?