קטלינס

אנחנו עוזבים את ארץ הפיורדים ונוסעים לאיזור שנקרא קאטלינס. זהו האיזור הדרום מזרחי של האי הדרומי וניכר בחופים מעניינים ובעלי חיים השוכנים שם. כיוון ששבענו הליכות ארוכות, הימים האחרונים מאופיינים בעיקר בעצירות בנקודות עניין והליכות קצרות. הגשמים לעומת זאת. מסרבים לעזוב אותנו.
היעד הראשון היה העיר אינברקרגיל שזו העיר הדרומית ביותר בניו זילנד. את הדרך לשם אנחנו עושים בכבישים צדדים במקום בראשים ששם יש יותר מה לראות ואף יש להם סימון מיוחד של כבישי נוף.
מטה-אנאו אנחנו מגיעים לעיירה מנפאורי היושבת על אגם באותו שם. זה אגם דומה לאגם טה-אנאו אבל קטן יותר.

אגם מנפאורי

שפך האגם

משם אנחנו ממשיכים דרומה ועוצרים בנקודת עניין לא מתוכננת: רקטו-ווטלנד (Rakato-wetland). בניו זילנד נקודות עניין מסומנות בשלטים חומים המוצבים על הדרך הראשית. רקטו-ווטלנד הוא פרוייקט של השבת ציפורי מים לאיזור.

החולה של הקיווים

הנקודה הבאה: גשר קליפדן. זהו גשר שנבנה ב1899 ותפקד עד 1978. הוא נחשב לגשר העץ התלוי הגדול ביותר בניו זילנד.

מההההה אתם רוצים ממני?

לבסוף מגיעים לאינברקרגיל. זוהי עיר מפעלים גדולה ואפורה למדי. אם תרצו – חיפה של ניו זילנד. אבל יש בה נקודת עניין מיוחדת: חנות כלי העבודה של הייס ובניו. זוהי למעשה חנות כלי העבודה היחידה בעולם שהצליחה להכנס כנקודת עניין בלונלי פלנט.
הסיבה: בינות למדפי ברגים ומקדחות מוצבים עשרות דגמים של רכבים ואופנועים עתיקים.

ולי היתה סיבה מיוחדת לעצור שם: מוצג שם לראווה האופנוע המקורי של ברט מונרו – האינדיאני המהיר בעולם. למי שלא מכיר את הסיפור: ברט מונרו הוא חובב אופנועים יליד העיירה הזו, אינברקרגיל, שלקח אופנוע מסוג אינדיאן שנת 1920 ושיפץ ושיפר אותו לבדו על מנת שיהיה מהיר במיוחד. בשנת 1962 כשהוא מעל גיל 60, לקח מונרו את האופנוע הזה (שגם הוא בן 47) מניו זילנד לארה”ב לתחרות הנחשבת במישורי המלח של בונוביל. שם בתור אורח לא מוכר הוא הצליח להפתיע את כולם בקובעו שיא מהירות לאופנוע עד 1000 סמ”ק. מאז הוא הצליח לקבוע עוד שני שיאים ואחד מהם אף לא נשבר עד היום. הסיפור שלו שימש השראה לסרט החלום המהיר בעולם עם אנתוני הופקינס. מומלץ למי שלא ראה.

האינדיאני המקורי (ללא הכיסוי)

והרפליקה שעשו בשביל הסרט

היעד השני – העיירה אוואקה. זו עיירת ביניים בדרך לעיר הגדולה דונדין. המסלול הוא בכבישי הנוף של החופים הדרום מזרחיים.
מאינברקרגיל אנחנו יוצאים לעיירה בלאף. אם אינברקרגיל היא העיר הכי דרומית הרי בלאף היא העיירה הכי דרומית.

בקצה קציה הדרומי של בלאף מסתיים הכביש המדינתי מספר אחד. שם מוצב שלט מפורסם בנקודה הכי דרומית של האי הדרומי וכמו כולם גם אנחנו מצטלמים לידו. (למעשה בלאף קצת מבלפת כי זו לא באמת הנקודה הכי דרומית)

עד שהצלחנו לצלם בלי שפריצים של גשם על העדשה…

מבלאף אנחנו ממשיכים למגדלור וואיפאפה (Waipapa point lighthouse). מקום בו מבקרים כלבי ים. הרוח והגשמים כה חזקים אז אנחנו מחליטים לחכות ברכב עד שגשם לפחות נחלש ואז יוצאים ברוח החזקה לסיבוב קצר. אנחנו פגשנו נציג בודד של כלבי הים.

מגדלור וואיפאפה

“אני מצטער אבל האחרים בחופש”

עומד נגד הרוח

משם אנחנו ממשיכים לסלופ-פוינט (Slope point). זו הנקודה ש*באמת* הכי דרומית.

סלופ פוינט: הדשא מטעה. כל דריכה מציפה את הנעליים במי בוץ

לא פלא שקרררר. הקוטב קרוב יותר מהמשווה

הרוח מנפצת את הים על סלופ פוינט

אח”כ עוד עצירה בחוף שנקרא קיוריו ביי וממשיכים ליעד – אוואקה (Owaka).

קיוריו ביי: “המוני ניו זילנדים נוהרים לחוף הזה בקיץ לתפוס שמש”

עוד כבשים!

קצת לפני אוואקה אנחנו עוצרים במקום חביב שנקרא הגלריה השל הצועני האבוד. שם בתוך קרוואן ישן אפשר למצוא מאות של מיני פיסלונים קינטיים – אוטומטונים – שרוקדים, משמיעים קולות, מדליקים אורות או אפקטים אחרים בלחיצת כפתור או סיבוב מנואלה. בגינה בחוץ יש דברים דומים רק בקנה מידה הרבה יותר גדול.

לבסוף מגיעים לאוואקה שם מחכה לנו מוטל נחמד ליומיים הבאים. החדר מרווח משמעותית ממה שנתקלנו בו עד כה עם סלון ומטבח נפרדים וחדר רחצה ענק. בבוקר אנחנו קמים סוף סוף לשמש!

עוד קיווי משועמם

את היום השלם באוואקה אנחנו מנצלים בבוקר כדי לראות עוד שני מפלים שהיו בתכנון בדרך לכאן. בדרך למפלים אנחנו קודם נתקלים בפקק עובדים בכביש (שגם בסוף ה20 דקות שחיכינו הצטברו מאחורינו 3 מכוניות בלבד) ואז סוף סוף אנחנו נתקלים גם בפקק כבשים! היה יפה לראות איך הכלבים מקבצים את כל הכבשים שניסו להבריז.

חלונות XP

אגם קטלינס: מתמלא ומתרוקן לחלוטין פעמיים ביום עם הגאות.

הוא לא סתם נראה ישן. הוא עמד כך כך בלי לזוז 20 דקות

התרנגולת נותנת זכות קדימה לכבשים

מפל פורקאוניו

מפל מתאי. אחרי מילפורד כבר קשה להתרשם

תופסים שמש!

בצהריים אנחנו מנצלים את המטבח המאובזר כדי להכין ארוחת ירקות מוקפצים, ובערב אנחנו נוסעים למקום שנקרא נוגט (Nugget point). זוהי שלוחת צוק שנכנסת למיים ובקציה מגדלור. מעבר למגדלור יש סלעים מחודדים הבולטים מהמים – הנוגטים. שעת הערב היא השעה המתאימה לצפות שם בפינגווינים צהובי העין החוזרים לחוף בשעה זו. אנחנו נשארים שם עד השקיעה וזה הזמן לסגור את היום.

מפרץ רוארינג – ביתם של הפנגווינים

פנגווין צהוב עיין

המגדלור בנוגט

סלעי הנוגט – מבט מהמגדלור

שקיעה דרומית