יוון 2018, היום הראשון

בכל טיול, היום הראשון הוא בד”כ מעיק. הסידורים האחרונים, האריזה, התורים בנמל תעופה וכו. אבל יש לנו הרגשה שאיתני הטבע או מרפי או מישהו אחר התאמץ במיוחד להקשות עלינו.

זה התחיל מזה ש”עקב עבודות תשתית” הרכבת לא עובדת בדיוק בשעות שהיינו צריכים בשביל להגיע בזמן לנמל תעופה. אין ברירה, נסענו ברכב. אז כשמגיעים עם הרכב מגלים שהחניון לטווח ארוך מלא. ממתי החניון מלא במאי? אז אחרי חצי שעה של התברברויות מישהו הראה לנו היכן יש חניון חלופי.

את השעה של ההמתנה בתור לבידוק – יותר ממה שהיה לנו באוגוסט – כבר היה אפשר לחזות אז לא נחשיב את זה.

בצ’ק אין אנו מגלים שהמזוודה לא תגיע ליעד הסופי – יואנינה, אלא יש צורך לאסוף אותה באתונה, לעבור במכס, לעשות צ’ק אין מחדש כדי להפקיד את המזוודות שוב, לעבור שוב בדיקה בטחונית, וכל זה ב20 דקות לפני שסוגרים את הדלפקים. בעודנו מנסים לחשב אם בכלל דבר כזה אפשרי, הודיעו לנו שהטיסה היוצאת מהארץ תאחר בחצי שעה ובחישוב קל מותיר לנו לעשות את אותו תהליך במינוס 10 דקות. כשהגענו לאתונה גילינו שאכן הצ’ק אין כבר נסגר עוד לפני שאספנו את המזוודות בכלל. כבר ראינו איך אנחנו מבלים בנמל תעופה עד הטיסה הבאה למחרת.

אבל אז להצלתינו הגיע שמשון (שם בדוי) מדלפק המעבר. הוא אמר שאכן הצ’ק אין נסגר אבל הטיסה לא המריאה. הוא התנצל בפני האחרים, סגר את הדלפק ואמר: רוצו אחרי!

ואכן רצנו! קודם להגירה, חתך לנו את התור והעביר אותנו. אח”כ לאסוף את המזוודות מהמסוע שלשמחתנו כבר הגיעו. ואז בריצה, עם המזוודות כמו בטירונות דרך המכס, דרך חצי מהטרמינל, דרך הביטחון מחדש, שם נאלצנו להפרד מאולר וסכין שהיו במזוודות שאמורות היו להיות בבטן המטוס. לבסוף, נטולי אוויר הגענו לשער העליה שם תייגו לנו את המזוודות ובקשו מאיתנו להשאיר אותם לרגלי המטוס שם הם יאספו ויועלו לתא המטען. סוף סוף אפשר היה להרגע ולעלות למטוס לא לפני שהודינו שוב ושוב לשמשון הגיבור על המבצע המזהיר.

אחרי טיסה של חצי שעה הגענו בשלום ליואנינה. שדה תעופה קטן וריק. שם לפחות הכל זרם מהר, אבל בשביל עוד הצקה קטנה – לא היה שם דלפק של חברת השכרת הרכב שלנו. ואכן בעיון בוואוצ’ר מצאנו שצריך לצאת מהנמל תעופה, לפנות שמאלה ברחוב, שם אחרי 100 מטר ימצאו המשרדים. למותר לציין שלגרור מזוודות 100 מטר על “אין מדרכה” מלאה בחצץ זה לא הכי נחמד. כשהגענו לשם נאלצנו לחכות קצת ל”תכף אחזור” של הנציג. מסתבר שהוא לא היה שם כי הוא חיכה לנו בשדה תעופה שם נמצא הרכב… נו טוב, לפחות הוא לקח אותנו ברכב חזרה לשם.

שדה תעופה של מטוס אחד – יואנינה

מרגע זה לשמחתינו שאר הסידורים עברו חלק. כבכל טיול, התחנה הראשונה היא כרטיס סים מקומי. מראש הכנו כתובת של חנות סלולר, ותכנת הניווט OsmAnd שאינה תלויית אינטרנט, לא הכזיבה והביאה אותנו לשם. בחנות אחרי ניפנופי שפה אנגלית-יוונית הצלחנו לצאת עם סים אינטרנט של כ8 גיגה ב10 יורו.

זה הזמן לנצל את החניה שמצאנו להסתובבות בעיירה סובבת האגם יואנינה.

כיכר מרכזית – יואנינה

מיואנינה יצאנו לתחנתינו הראשונה – מטאורה. בדרך עשינו עצירת גלידה בעיירה קטנה שנקראת מצובו.

רקפת ושני הדובים – מצובו

ממצובו ממשיכים ישירות למטאורה. המרחק מיואנינה למטאורה כ100 ק”מ. 50 מתוכם בדרך מהירה לוקחים כחצי שעה. ה50 הבאים בדרך מפותלת ללא אפשרות עקיפה לוקחים שעה וחצי של זחילה מאחרי משאית. אבל בסוף מגיעים לקלמבקה שהיא העיירה הצמודה למטאורה.

למי שלא מכיר, מטאורה זה אוסף של סלעי ענק גבוהים ותלולים, תופעת טבע מרשימה בפני עצמה, ובחלק מראשי הסלעים האלה בנויים מנזרים הנראים כאילו נחתו שם מהשמיים לא כל דרך גישה. מנזרים אלו מכונים המנזרים התלויים והם יעד תיירותי מאוד פופולרי ביוון.

בקלמבקה התמקמנו במלון זוזס החביב והשלמנו את היום בהצטידות אוכל לטיולים המתוכננים.